ארבעה בנים ואמא

ארבעה בנים ואמא

התפקיד "הסודי שלי" –

אני מתרגשת בזמן כתיבת השורות האלה, כי אני כותבת לכן לראשונה על התפקיד "הסודי שלי" – הדרכת הורים.

למה סודי אתם שואלים?

כי אני מגדירה את עצמי כיועצת שינה. זה התחום הראשון שלמדתי בכל הנושא הטיפולי ואני מאוד מחוברת אליו ואוהבת לעסוק בו.

בסיום לימודי ייעוץ השינה לתינוקות ופעוטות המשכתי למסלול של הדרכת הורים, והאמת היא שהתאהבתי לגמרי. משפחות שסיימו אצלי ייעוצי שינה ממשיכות איתי להדרכת הורים לילדים הבוגרים שלהם והשינוי שזה מחולל בבתים של האנשים הוא עצום. ההורים הגדירו אותי כ"קוסמת" / "עושה שלום" / "מרגיעה" ועוד ועוד…

הם למעשה לא ידעו, שכל העבודה היא שלהם!

הם בחרו בי כדי לעזור להם לצמוח, כדי להבין מה הם רוצים מההורות שלהם, איפה הם רוצים לשנות ומה הם רוצים לשמר. בכל פעם שפגשתי משפחה, הלב שלי התרחב עוד ועוד. הרגשתי שאני עושה את "התפקיד הסודי" שלי טוב ונתתי לעצמי כמה טפיחות על השכם.

אימא

היום בחרתי לכתוב לכן עלינו, על האימהות שאנחנו.

אימא היא דומיננטית מאוד בבית.

אימא זאת דמות. תסכימו איתי, נכון?

כמה פעמים אמרתן לעצמכן "אני כמו אימא שלי לא אהיה בחיים", ובמקביל  – כמה פעמים מצאתן את עצמכן מתנהגות בדיוק כמוה?

איזו מן אימא אני,  בוודאי שאלת את עצמך כבר מספר רב של פעמים.

אני רוצה להציג בפניכן את סוגי האימהות, בדיוק כמו ארבעת הבנים באגדה של חג הפסח שמתקרב אלינו בצעדי ענק.

חכם
"כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם"" (ספר דבריםפרק ו'פסוק כ')[3], הפירוט המופיע בשאלה מראה על חכמתו בתורה של הבן השואל).

אמא חכמה – אמא שמרגישה שהיא יודעת הכל מהכל, זאת שהיו לה אחים קטנים והיא "גידלה אותם". זאת שיש לה המון אחיינים ובני דודים והיא עשתה עליהם בייביסיטר שעות ארוכות ושמרה עליהם לסופ"ש שלם כשההורים נסעו לחופשה.

האמא החכמה יודעת הכל, ומה שלא תגידו לה היא תשיב "בציקצוק", תהנהן בראשה ולא תסכים לקבל שום עצה או עזרה מאף אחת אחרת.

תם
"וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת" (ספר שמותפרק י"גפסוק י"ד), שאלה זו משויכת לבן התם בגלל הסתמיות שבשאלה)

אמא תמימה – אמא שמביאה ילד לעולם ואין לה מושג מה קורה סביבה. הימים חולפים, השעות עוברות והיא בעצמה לא יודעת לאיזו מערבולת רגשית והורמונלית היא נכנסה. היא מתלבטת – האם היא יודעת מה נכון? אולי היא בכלל לא יודעת אבל מנסה ומה שמצליח מצליח?
מה שבטוח הקטן שנולד לא משאיר בה את התמימות לזמן ארוך מידי.

בתחילת ההורות שלי הייתי "אמא תמימה". זאת האמת. הבן הבכור שלי, שרק נולד, בכה בלי הפסקה ולא ממש ידעתי מה לעשות אתו ומה לעשות עם עצמי, מול כל רעשי הרקע סביבי. כל אחד אמר לי משהו אחר ואני ניסיתי הכל, וכלום לא הצליח. תוסיפו לזה את העובדה שהייתי אחרי לידה קשה במיוחד. התוצאה הייתה, שהחלום שלי על תינוק מושלם וחופשת לידה מהסרטים התנפץ לרסיסים.
היום אני מבינה שלא תמיד מה שנראה נוצץ הוא זהב, ולא כל תינוק רק אוכל וישן. לפחות לא אלה שלי.
על תחילת ההורות הלא פשוטה שלי תוכלו לקרוא כאן

רשע
"וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" (ספר שמותפרק י"בפסוק כ"ו),הבן משייך את העבודה רק לכם, לאחרים, ולא לו, ו"לפי שהוציא עצמו מן הכלל , ועל כן הבן השואל הוא רשע)

אין דבר כזה אמא רעה. כל אמא תעשה את הכי טוב שהיא יכולה עבור הילדים שלה. גם אם לא תמיד מצליח לה, זה לא ממקום רע אלא מתמימות וחוסר ידע. לפעמיים זאת תוצאה של עומס החיים והשגרה הסוחפת או הלחץ להביא כסף הביתה. המרדף האינסופי שנקרא החיים.

ושאינו יודע לשאול
"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" (ספר שמותפרק י"גפסוק ח'), זאת כלל לא שאלה אלא ציווי –  לספר לבן, גם אם הוא לא שואל. לכן הפסוק משויך לזה שאינו יודע לשאול)

אימא שאינה יודעת לשאול היא אימא שלא שואלת או אולי רוצה לשאול, אבל מתביישת לשאול שאלה לא "חכמה" (אין דבר כזה).

אז איזו אימא אני –  חכמה? תמימה? רעה בוודאי שלא, אולי כזו שלא יודעת לשאול? ואולי יש בנו קצת מכל דבר. הרי אנחנו מורכבות. לא חד ממדיות.

שיפוטיות זה כאן

יש אימא שהיא "קנגרו" – רוצה את הילדים שלה קרוב אליה וכל שאר העולם פחות מעניין אותה. יש אימא שהיא "דב" ומגוננת יתר על המידה ויש אימא שהיא "קוקיה" מרחפת ומתעופפת לענייניה.

בואו נהיה כנות – לא באמת משנה איזו אימא את, החברה לרוב תשפוט אותך, תגיד לך שהילד שלך רעב, תגיד לך שהוא מפונק, תגיד לך שלא מרימים אותו ככה אלא אחרת, ששוקולד מותר רק בימי הולדת, ששוקולד אסור גם בימי הולדת, שטלוויזיה זה לא חינוכי, שאם יצאת איתו לגינה זה לא מספיק טוב, כי בגינה זה רק "קשקשת", שעדיף שתגדלי אותם בבית, אבל כדאי שתעשי משהו גם עם עצמך וכן הלאה וכן הלאה. מה שלא נעשה, תמיד נהיה נתונות לביקורת של הסביבה.

ממני אלייך

אנחנו גדלים בחברה מאוד שיפוטית וביקורתית. אל תתני לזה להשפיע עליך. את יכולה להקשיב לעצות של אחרים, כי אולי יש להם משהו חכם להגיד לך, ואם לא  – תני לזה לחלוף לידך…

והכי חשוב – גם במרוץ ליצירת הילד המושלם, אל תוותרי על האינסטינקטים שלך. כי את אימא.

חג חירות שמח!

שלך,
אמא של יהונתן ואיתי


פוסט זה הוא במסגרת בלוג הופ בנושא ארבעת האחים מהאגדה של פסח
מזמינה אתכן לקרוא פוסטים נוספים בנושא:

נורית בן משה – על 4 אחים מנהלים

חגית בן אליעזר – על מסכות וחגים

יונית צוק- 4 שלבי התפתחות של בלוג

אסנת חן -חכם,רשע,תם ושאינו יודע לשאול

אסנת ברק- כנגד ארבע בנות-טוב אולי דווקא בעד?

ריבי לוי הולצמן – ארבע בנות ומוזה אחת

עינב קנלו – כנגד ארבעה בנים דיברה התורה, וכל אחד התבונן במציאות אחרת

לילך שוסטר – ארבע האחיות

אורטל הר פז- מה לי ולאכול בריא, ואיך כל זה קשור לארבעת הבנים בהגדה

ויקי גורשטיין- על ארבעת האחים במטבח הלטיני

 

 

 

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

14 תגובות

  1. אסנת חן הגב

    פוסט מקסים. עשית ממש אפיון של כל טיפוסי האימהות שקיימות בכולנו. זה באמת מתסכל כמו שכתבת שלא משנה מה את עושה ועד כמה את משתדלת, תמיד יהיה איזה מישהו מסביב שיהיה לו מה להגיד ולהעיר. את צודקת שהדרך הנכונה היא באמת קודם כל להקשיב, לבדוק אם יש משהו שאת יכולה לקחת ולהיעזר מזה או שלא, תוך שאת ממשיכה להיות קשובה לעצמך ולמה שעולה מתוכך. ברכות על התפקיד הסודי. התרומה של מדריכת ההורים נכנסת בדיוק בפער הזה שהאמא מרגישה בין האמא שהיתה רוצה להיות לבין מה שהיא בפועל. שיהיה המון בהצלחה!!!

  2. ויקי הגב

    ניתוח מקסים של סוגי האמהות. יש פה נקודה למחשבה איפה אני נמצאת היום, אחרי 16 שנות הורות. מה שבטוח פשוט זה לא! ובעיקר פה בישראל אנשים אוהבים להעיר. צריך לדעת להתעלם ולקחת רק מה שמתאים לך מכל ההערות.

  3. מיכל מנור הגב

    מאיה, הצלחת להעביר עולם ומלואו של טיפוסי אימהות בפוסט אחד. מאד יפה איך כל אחת מהבלוגריות לקחה את הפוסט על ארבעת הבנים לעולם התוכן או העסק שלה.

  4. ריבי הגב

    תמיד אני חושבת על עצמי כלא מספיק טובה… לא רעה אבל לא מספיק טובה… ומסכימה איתך מאד שיש בעולם בכלל וכלפי אמהות בפרט המון שיפוטיות והעמדה אינסופית למבחן.

  5. חגית הגב

    בכל תקופה, אני שונה. אותה אמא, בהבעה אחרת ובספיגה אחרת מהסביבה.
    מודה לאלוהי הרשת שלימדו אותי כל כך הרבה על אמהות, הורות, הקשבה וגדילה ואיפשרו לי לחלוק את טיפוסי האמא המשתנים שבי ובכל פעם להתאזן מחדש.

  6. מיכאלה הגב

    פוסט מקסים וכל מילה בו נכונה!

  7. עדי הגב

    אין ספק שיש כל מיני סוגי אמהות ויש גם את כל הסוגים בכל אחת מאיתנו. כמו בפוסטים אחרים בבלוג הופ הזה, השורה התחתונה היא להיות בהקשבה לעצמנו, משם אפשר לנהל הורות שפויה ולא מושפעת מהסביבה.

  8. נורית בן משה הגב

    אני חושבת שלאורך השנים – אני בעיקר אמא משתנה… כי זה גם תהליך שאנחנו עוברות לאורך הזמן, בהתאם לילדים שלנו ולמה שקורה בינינו ובינם לבין עצמם.. והשינוי כל הזמן מתקדם ומתפתח – חג שמח !

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגב

    גרמת לי לחשוב על האמא שאני וזו שחשבתי שאהיה, וגם זו שלא רציתי להיות….
    בלמידה תמידית, ולעתים בתחושת לא מספיק, אבל ללא ספק משתנה כל הזמן. אני גם מגלה שאני אמא שונה לכל אחת מבנותי מעצם השוני בינהן. זה נושא חשוב ומורכב, בטוחה שאת עוזרת להרבה אמהות!

  10. דפנה הגב

    מאיה – זווית מעניינת מאוד לנושא. אהבתי את עניין "התפקיד הסודי" שלך(:, זה טוב שיש להורים יד תומכת, מבינה ומכילה בתקופה לא פשוטה ומבלבלת. ובכלל תמיד. כמו שכתבת אנחנו מורכבות וההורות היא מורכבת. לפעמים אנחנו מרגישות ככה ולפעמים אחרת. ואת צודקת – לא לוותר על האינסטינקטים.

  11. עידית הגב

    פוסט מרענן על נושא האמהות, נראה לי שאני בעיקר קנגורו
    ולגבי השיפוטיות, זה מגיע עוד בהריון ונשאר לנצח, אני תמיד מנסה לראות את ההערות באור חיובי – לקוות שהן באות ממקום חיובי של דאגה לצעירים בעדר

  12. יונית צוק הגב

    אני מאמינה לכל אות ואות שכתבת בפוסט הזה מאיה, כי אני רואה אותך שם, בין המילים האלה. את מזדהה עם כל סוגי האמהות ומגיעה ממבט בגובה העיניים שרוצה להכיל ולחבק. איזה כיף שכתבת את הפוסט הזה, אני מאוד אוהבת את מה שכתבת פה ואיזה מזל שיש ללקוחות שלך שיש להם אותך. השיפוטיות הזאת היא בכל מקום וכל הזמן והרעיון של להקשי לבטן שלך או לקחת ייעוץ הוא מאוד חשוב. כל אמא צריכה לקרא את הפוסט הזה

  13. ליאת הגב

    לקראת הגעתו של חג הפסח אני לא יכולה שלא להתמוגג מקריאת כל פסקה ופסקה במה שכתבת !
    השראה זו המילה שתמיד מהדהדת בראשי בכל פעם שאני קוראת את מה שאת כותבת והיום יותר מתמיד ואני אגיד לך מה הסיבה…
    מאז שהבאתי את יהלי שלי לעולם לא יכולתי שלא לחוש תמימה, אחת שאינה יודעת לשאול, חכמה ומדי פעם גם רעה וכשאני מוצאת את עצמי קוראת כעת את ההקבלה שלך להיותנו אימהות מכל סוג למעט רעה אני לא יכולה שלא לחייך ולהמשיך ולהודות לך שוב ושוב על מי שאת בחיי ובחיי המשפחה שלי – תודה מקרב לב על המילים שלך שהעניקו לי שוב את התחושה שמותר להיות עם גישה שונה מותר להתמהמה מותר לתהות ומותר לטעות וכל הנקודות האלו הן אלו שהופכים אותי לאמא – אמא של יהלי
    פשוט תודה ❤

  14. אמיתיי הגב

    אחלה פוסט!

    וכאבא אני מתחבר לגמרי לכל אחת מהאימהות פה ולסגנונות פה,
    רק שאני מרגיש שלאבות לפעמים נותנים עוד פחות קרדיט כי הם גברים ולא "נולדו "
    עם היכולות האלו. ברור (לי) זה שזה בולשיט!
    בסוף זה בנאדם וכל אחד מגיע עם המטען הרגשי- ערכי שלו.
    ומשם? זו בחירה להיות כמו ההורים שלי או שונה או גם וגם.

    חג שמח!

השארת תגובה