להיות הורים זו משימה לא פשוטה, יש בה כל כך הרבה מרכיבים. רובנו כהורים נדרשים לתחומי אחראיות רבים כמו עבודה ובמסגרת העבודה הדרישה לאחראיות ושיקול דעת והלחץ והבוס על הראש.
המחוייבויות התובעניות האלו הם לחצים קבועים.
כאשר אנחנו נמצאים מחוץ לבית? האיפוק גדול, למרות כל הסיטואציות של המתח והדרישות.
אבל בבית? אנחנו עשויים לראות שקיים פער בין תפקוד הילדים בהתאם למה שכל הורה מצפה מהילדים, בהתאם לעמדות האישיות של כל הורה, לבין איך שכל הורה בעצמו גדל וחונך כאשר היה ילד ולבין התפקוד של הילד בפועל.
הפער הזה גורם לכעסים רבים, והפורקן של ההורה ב-99% מהפעמים יעשה בבית.
דוגמא שלא ממקום העבודה שלכם ההורים – חבר של הילד שלך, הגיע להתארח אצלך, הוא נכנס לדירה שלכם ומיד קופץ על הספה.
החמלה שלך אל אותו ילד תהיה חמלה פי מיליון לעומת הילד הפרטי שלך, נכון? "חמוד, אנחנו לא קופצים בדירה שלנו על הספה בסלון" – ככה תגידי לו?
בעוד שאם הילד שלך יעשה זאת, יכול להיות שלא תגיבי בדיבור רגיל אלא מיד בצרחה של ״תרד מיד מהספה!״.
מהי הדרך הנכונה?
לא להתפוצץ על הילדים שלכם רק כי הם שלכם ומותר.
להיות הורה מנהיג! לייצר שיתוף פעולה עם הסבר ברור ומלל נעים לאוזן, עם כבוד הדדי ותקשורת שהיא בגובה העיניים.
זכרו, ילדים קטנים למדים הכל מההתנהגות שלכם ההורים וכשאתם חושבים לטווח ארוך כל מה שתרצו זה שגם הם יגדלו ויכבדו אתכם, למרות הכעסים, הלחצים והאינטנסיביות שתהיה להם במעגלי החיים.
אומנם הבית הוא מקום בטוח להיות מי שאנחנו, אבל זכרו בדיוק במקום הזה לתת את הכבוד הראוי ליצורים הקטנים שנולדו לכם ועבורם תעשו הכל.
נתחיל משיח מכבד, אוהב ורגיש.
ואם התפוצצתם? זכרו לכבד גם אתם באמירת סליחה.
