נשואה באושר לרני ואמא לשני בנים צמודים.
כשיהונתן נולד החיים שלי השתנו בתחום האישי ובתחום העיסקי. יהונתן איתגר אותי מאוד ועל כך תוכלו לקרוא בבלוג, למעשה הפורקן בימים הקשים היה הכתיבה למגירה ומכאן נוצר הבלוג.
בפוסט הקדם כתבתי על השגרה החדשה שנוצרה לנו "ימי קורונה". רבים מאיתנו מרגישים "הישרדות" כל יום נראה קשה כל כך, בית, ניקיונות, ילדים שלא במסגרות, עבודה מהבית לחלקנו, או עבודה חיונית מחוץ לבית שמצריכה את הצד השני להישאר בבית ולהתמודד
שגרה חדשה נוצרה לנו ההורים, "מצב חירום" בעולם כזה שלא מאפשר לנו יותר מידי בילויים והנאות, אלא ימים שלמים בבית. רובנו נמצא את עצמנו בסדר יום חדש של עבודה מהבית, הפעלות לילדים, בישולים (במקרה שלי חצי יממה במטבח), ניקיונות ועוד
אין הרצאה / חוג בית/ ליווי אישי שלי מול הורים שאני פוגשת כל יום ביומו שאני לא מספרת להם על נפלאות טקס השינה, מה הוא תורם וכיצד הוא מסייע להיכנס לשינה נינוחה, טובה ובריאה עבור כל ילד, בכל גיל. זה
תחושת השייכות אצל ילדים, זוהי תחושה שזקוקים לה החל מרגע הלידה ועד שאנחנו אנשים בוגרים, תחושה כזאת היא כמו רכב שצריך דלק על מנת להתחיל נסיעה. כאשר ילד נמצא במקום שחסר לו את תחושת השייכות, הוא לא מסוגל לחשוב על
כשאיתי הבן הקטן שלי נולד, הוא סבל המון מקשיי נשימה. בילנו ימים ולילות בבתי חולים, רופאים ופרופסורים פרטיים. החיים שלנו סבבו סביב דאגה בלתי פוסקת לתינוק הקטן שנכנס אל החיים החדשים שלנו, ויחד עם האושר הגדול הגיעה דאגה מאוד גדולה.
מספר פעמים ראיתי פרסומים של שרה גלב על סיור טעמים וחושים לשוק הכרמל, לא מעט פעמים ניסיתי ללחוץ על רישום אבל עצרתי את עצמי. היה לי מאוד קשה לחשוב שאגיע לשוק הכרמל, הסיבה היא סבתא שלי, סבתא שמחה זכרונה לברכה.
אני קוראת הודעה על כנס בלוגריות שמתקיים באמצע פברואר, נרשמת ולאחר כמה שעות רואה כי הכנס סולד אאוט. מאוד שמחתי שהספקתי להירשם. כנס בלוגריות שיונית צוק-הבלוגריסטית הפיקה בכבודה ובעצמה, הנושא שלו היה תחזיות וטרנדים לשנת 2019. ואני רוצה לספר לכן
