היי, אני מאיה פולק
מדריכת שינה מוסמכת.

אני מזמינה אותך להצטרף לרשימת הדיוור שלי ולקבל עידכונים אצלך במייל​

עיקבו אחריי גם באינסטגרם

מוזמנים לעקוב אחרי
גם בפייסבוק

מוזמנים לעקוב אחרי בטיקטוק

בואו לקרוא את הטור שלי
ב-Ynet הורים

מכאיב לי בלב

מכירות את זה שהשבועות טסים, כל בוקר אנחנו מתעוררים ולא מספיקים כלום וכבר מגיע הערב?

השבוע שחלף היה לי לא נורמלי, מלא בעבודה (מלאת הודיה), מלא בזמן אמא ובכלל בכלל בלי זמן לעצור שניה ולשתות נס קפה (לא) קר ולחשוב.

אתמול בצהריים ידעתי שהחצי השני שלי יגיע מאוד מאוחר, הבית היה מסודר (זה חשוב לשפיות שלי בדירה כל כך קטנה) וידעתי שהערב אני מרגיעה את הגוף ומתנתקת מהכל.

התחלתי את הערב רגיל לגמרי, שיחקתי עם הבנים, ארוחות ערב, מקלחות, איתי נרדם ראשון ואז יהונתן ואני היינו בזמן איכות קצר ונעים שכלל מלא חיבוקים.

כשיהונתן נרדם כל מה שרציתי זה להיכנס גם אני למיטה אחרי שבוע של עשייה ועבודה.

אבל הלב רצה את המקום המרגיע, השפוי, הנעים.

מצאתי את עצמי ערב שלם במטבח, מבשלת, אופה, חותכת, מכינה ומתנתקת לגמרי.

בראש המחשבות רצות על השבוע שהיה ועל מה שעוד יהיה, הימים שחלפו עוברים בראש במנהרת הזמן שטסה מהר כל כך.

אני נזכרת כמה אנחנו חברה שיפוטית, כמה אנחנו מעבירי ביקורת כאילו שבביתנו הכל מושלם וכמה לפעמיים אנחנו מתקשים לתת פרגון לאדם שיושב מולנו.

אני נזכרת שהיינו בגינה ואמא אחרת פנתה ואמרה: "הגדול שלך עם מוצץ? הוא צריך להוות דוגמא לקטן שבלי מוצץ בכלל.

ואני תוהה, מי אמר שהוא צריך להיות דוגמא? אולי בא לו עכשיו להיות תינוק בעצמו.

ההערות מהסביבה ממשיכות, האם לא הלבשתי חם מדי או אולי פחות מדי?

השיא של הערות היה, כאשר יהונתן, הבכור שלי הפגין מופע קנאה כלפי אחיו הקטן איתי, ואמא אחת אמרה "אצלי זה לא היה ולא נברא!"
אז תדעי לך אמא יקרה, שזוהי דרכם של הקטנים, להתפתח, לצמוח, לבטא רגשות, שחלקם יהיו גם קנאה כלפי האח או האחות.

הייתי שמחה אם היית מחליפה את מילותיך בכך שתאמרי לי כמה אני אמא טובה, או כל הכבוד לי שאני עם שניים בגינה.

שתדעי לך שפעם לא ידעתי שזה אפשרי בכלל, אבל העזתי לנסות ואפילו הצלחתי במשימה.

בואו ננסה שזה יהיה אחרת, הרי לכל אמא מגיע מדליה על היותה אמא.

להיות הורה זה תפקיד חיינו, אף אחד לא מלמד אותנו ואין לנו תקופת "חפיפה", בהורות ישר צוללים למים העמוקים ונתקלים בכל הקשיים וכן, גם בכיף החיים.

אז עכשיו אמא יקרה, תכתבי לאמא שלך או לאבא שלך תודה, סתם ככה תודה עם לב, חיוך או נשיקה. תגידי לה שהיא אמא טובה.

ואחר הצהריים אם תראי אמא בגינה, תגידי לה "יאאוו איזו אמא מדהימה"

סתם ככה, בלי סיבה.

בואו נהפוך לחברה מכילה, מבינה ויותר אהובה.

אני אומרת לך מניסיון, את תעשי לה את היום.

שלכם
מאיה פולק, יועצת שינה ומדריכת הורים מוסמכת.
בלוגרית הורות ומאמינה בלב שלם כי לכל אמא ואבא לילדים מגיע לשתות את הנס קפה שלהם בנחת והכי חשוב שלא יהיה נס קפה קר.

אהבתם? שתפו עם חברים:

4 תגובות

  1. מיטל הגב

    הלוואי שתצליחי לעורר שינוי ומודעות בעיניין. ובינתיים הייתי ממליצה לכל אחת ואחת מאתנו להיות השינוי הזה שאת אומרת. להפיץ את הטוב במקום את הרע. את אמא נהדרת!

    • maya_adm הגב

      תודה מיטל אהובה,
      כמו שאני תמיד אומרת לך כיף לראות אותך אמא.
      נשיקות

  2. אלינה הגב

    כתבת מקסים ומרגש והכי חשוב נכון במקום להיות אמהות מגובשות שמחזקות אחת את השניה ומרימות אנחנו מורידות למטה עם ביקורת קטנונית שאף אחד לא רוצה לשמוע אז לפני שנשפוט או נגיד משהו שיכול ללחוץ על נקודות רגישות בואו רגע נחשוב ונוציא משהו טוב ומפרגן מעצמנו מקווה שהפוסט יגיע לאימהות הנכונות אלופה שאת !

השארת תגובה ל-אלינה

ביטול

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן