יולי אוגוסט 2017, יומני היקר שלום

חודש מתקדם להריון, החלטנו לחזור לדירת השיכון הקטנה שלנו.
אז מאיפה מתחילים ואיך חוזרים מדירה גדולה לדירה קטנה ?
כרגע אנחנו עוד באריזות של הדירה ולאחר מעבר הדירה שיקרה בעוד שבוע כאשר אתחיל את החודש ה9 להריון שלי אני יעדכן אתכם כמה מאתגר זה היה.

אז תכננו קיץ של כיף, כי קיץ שעבר יהונתן היה מאוד קטן ולא עשינו יותר מידי דברים…. רצינו לנפוש כמו כולם, רצינו ללכת לים, לבריכה ולמעשה לעשות כל מה שהנפש רוצה.
אז רצינו, אז תכננו, תוכניות זה משהו אחד והמציאות הראתה לנו משהו אחר לגמרי.

ערב שישי תכננו לעשות ארוחת שישי אצל אחי האמצעי שנולד לו ילד ראשון בשעה טובה.
אמרנו שכל אחד יביא משהו.
רן באופן קבוע בכדורגל של יום שישי בצהריים, יהונתן ישן שנת צהריים ואני והבטן הענקית שלי במטבח מכינה אוכל לארוחת ערב שישי אצל אחי.
יהונתן מתעורר והאוכל כבר מוכן.
לבושים יפה ומחכים לרן שיחזור מהמשחק שלו, יתקלח זריז ונצא.

טלפון מרן,
"היי מאמי אתה למטה?"
היי מאיה, זה חבר של רן מהכדורגל הוא נפצע. ברקע אני שומעת אמבולנסים.
לא יכולה לתאר לכם את התחושה שלי בגוף באותם הרגעים…

רן עבר פציעה שכללה פריקת כתף, פריקת מרפק ו3 שברים במרפק.
פציעה שדרשה ניתוח להכנסת פלטינה למרפק שלו וההחלמה ? נתנו הערכה של חצי שנה לפחות ושנה עד שהכל חוזר למקומו.

זוכרים שאני בחודש 8 ? יש לנו את יהונתן בן שנה ושבע ובית שצריך לארוז…
רצינו להנות ביולי אוגוסט, אז רצינו.

שבוע של כאבים איומים מצד רן, מטפלת בו ומטפלת ביהונתן, מי דואג לי ? אני עצמי כי אני לא מסוגלת יותר לראות אנשים בבית שבאים לבקר וזה מבורך ! אבל משבשים את השגרה של יהונתן שגם ככה לא מבין למה הוא מביא לאבא שלו כדור ליד ורוצה לשחק ואבא שלו פשוט לא מסוגל להזיז את היד.

אני בעלת עסק עצמאי, אין לי מחליפה.
העבודה ממשיכה כרגיל.
מג'נגלת בין הבית חולים ולוקחת איתי לשם מחשב נייד כדי להתחבר ולעבוד ולענות ללקוחות שלי, לבין איסוף יהונתן מהמטפלת, הכנת אוכל, סידור הבית ומילוי הארגזים בתכולת הבית כי כבר הודענו לבעל הדירה את התאריך שאנחנו עוזבים וחייבים להיות ערוכים לכך.

רן משתקם על ידי פיזיותרפיה והמון השקעה שהוא עובד בבית ועושה תרגילים, והאמת ? שדי התחלנו להרגל למצב וקיבלתי באהבה את מה שקרה, כי העיקר שכולנו בריאים ושלמים ואנחנו יחד כמשפחה.

אבל אז זה כנראה לא היה מספיק מאתגר ומישהו שם רצה להעמיד אותי בעוד מבחן ולהעביר אותי בעד שיעור לחיים ולתת לי להבין עוד דבר או שניים שלא ידעתי על עצמי ועל הכוחות שלי.

אז בשישי שלאחר הפציעה של רן, בדיוק באותה שעה ב18:00 בערב כאשר כולנו כבר בבית,
יהונתן צורח, בוכה ומשתולל. למה ?
כי קפה רותח נשפך לו על הפנים ועל הגוף. הלם.
תדמיינו לכם, אמא שמנסה להיות שפויה אחרי כל הטירוף והשבוע שעבר עליה, עדין עם הבטן הענקית שהפכה לענקית יותר.
ועם אבא שלא יכול להזיז את היד.
רצים לבית החולים יחפים ככה, עם דלת הבית שנשארת פתוחה לרווחה ורצים.

יהונתן צורח.
זמן קריטי, לא יודעים מהי דרגת הכוויה והאם העין נפגעה בצורה רצינית או שלא.
בדיקות בבית חולים, והזמן עוצר והשפיות שמנסים לשמור עליה למען הילד הקטן שלנו כבר מתחילה לאבד את עצמה…
הראייה של יהונתן לא נפגעה,ברוך השם.
הכוויה בפנים בדרגה פחות קשה מהדרגה של הכוויה בכתף. נשארים לאישפוז.
כאילו שזה לא היה מספיק שבוע בבית חולים עם רן, אז הפעם אנחנו במחלקת ילדים עם יהונתן.

כולם נרדמו ואני מסתכלת למעלה ושואלת מה עשיתי רע בחיים האלו ? למה זה קורה למשפחה שלי ? לדבר הכי יקר לי בעולם הזה.
אני לא מקבלת תשובה, אבל מבינה שזה כבר קרה ועכשיו הילדה בעצמה שהפכה להיות אמא צריכה להתמודד עם דברים של גדולים, הדמעות לא מספיקות לרדת על הפנים ואני במבט ליהונתני שלי ולא מאמינה למה הסבל הזה היה צריך להגיע אליו ואיך לא הצלחנו למנוע את השניה הזאת שהשטן נכנס לבית שלנו ולא רצה לצאת החוצה….

היום שכשחודש יולי הסתיים לו ואוגוסט עוד רגע גם כן, אחרי חודשיים שלמדתי על עצמי כל כך הרבה, על היכולות, על המסוגלות, על לשים את עצמי במקום האחרון ולהיות אמא, אישה – עמוד השדרה של כל הבית, הבנתי דבר או שניים.
הבנתי על משפחה
הבנתי על חברים
והבנתי בעיקר על עצמי

שרק נהיה בריאים, אנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו ביום יום ומאחלים "בריאות זה הכי חשוב", אבל אם היינו מבינים עד כמה חוסר בריאות, יציבות של הגוף והנפש, פציעה כזאת או אחרת יכולים לשבש חיים של משפחה שלמה, לעצור את החיים ולא לרגע, אלא לימים שמרגישים כמו נצח.

חבקו כל יום את המשפחה שלכם הכי חזק שאפשר, אין יקר מיזה.
והחברים שלכם שהם כמו משפחה והם תומכים בכם בכל רגע נתון, ולא שופטים ולו לרגע הכי קטן…
תשאירו חזק חזק בלב שלכם ואפשרו לו להתרחב גם עבורם.

תודה לבורא עולם על השיעורים הלא פשוטים שלפעמיים החיים יוצרים לנו ומלמדים אותנו.

ובקשר לרן ויהונתן, הסירו דאגה מהלב, כולם בסדר ואמן שככה יישאר ומי יודע ? אולי ביולי אוגוסט הבא אני אכתוב לכם פוסט בבלוג מהנה יותר וכייפי יותר, מרובה בהמלצות על טיולים, חופשות ובילויים. אמן.

שלכם,
מאיה פולק, יועצת שינה ומדריכת הורים מוסמכת.
בלוגריסטית ובהריון סוף חודש שמיני.